אני שרון אמא לילד עם צרכים מיוחדים, יותר נכון.. נער. הוא כבר בן 14 אבל בהרבה מובנים הוא עדיין ילד וחוץ מזה הילדים שלנו הם תמיד ילדים נכון? כבר הרבה שנים מלווה אותי הזהות הזו.. אמא של וכן אני גם אמא של אחשלו בן ה-9.5. בעוד כמה ימים יחזרו הילדים של כולנו למסגרות ושם הם יפגשו ילדים כמו הבן שלי: אחרים, שונים, אולי מוזרים אולי אוטיסטים, מוגבלים שכלית, מוגבלים פיזית?

שבילי זו מציאות החיים. בשביל הילדים שלכם טמונה פה הזדמנות. אצלי תהליך הקבלה של הבן שלי התחיל ברגע שקיבלנו את הפתק עם האבחנה, המשיך בזה שהקמתי ביחד עם הורים כמוני קבוצה שבונה קהילה מיוחדת בהרצליה ועברתי לעבוד בארגון קשר, שמסייע למשפחות עם צרכים מיוחדים בכל הארץ. אנחנו - "הורים מיוחדים הרצליה" פועלים להקמת קהילה ייחודית אבל גם משתלבים בקהילה ואפילו תורמים לקהילה. למשל הילדים המיוחדים שלנו אפו עוגות לקשישים בעיר. הקמנו גינה קהילתית בשכונת נחלת עדה ועוד.. אני זוכרת, שאחד הילדים בגינה הקהילתית ניגש אלי ושאל: למה הבן שלך עושה קולות וצוחק לעצמו: אז פשוט אמרתי לו, שהוא אוטיסט וזה אומר שהוא מתקשר קצת אחרת – הילד החמוד הבין והפסיק להסתכל על בני בפליאה. אז למה זה בכלל צריך לעניין אתכם? אז קודם כל כהורים: כל ילד הוא עולם ומלואו, מיוחד ושונה כן.. ברור שגם הילד שלכם. קשה מאד להיות שונה. קשה לא להשתתף בחרם ולהביע עמדה נגד, קשה לאהוב לשחק שחמט במקום פורטנייט, קשה לסרב לאתגר בטיק טוק, קשה לצייר במקום לשחק כדורגל. אבל ברגע שהילדים שלכם יחשפו לילדים עם מוגבלות, הם יבינו ששונות זה חלק אינטגרלי מהעולם וזה ממש בסדר.. אולי זה גם יעזור להם אחר כך לשים קסדה על האופניים החשמליים, או להגיד לא לאלכוהול ... ועכשיו כאנשים: המוגבלות יכולה לתפוס אותנו פתאום - הורה חולה, תאונת דרכים, מחלה ופתאום: הי גם אנחנו מוגבלים, אבל עדיין גם אנחנו רוצים להיות חלק ולא מודרים מהחברה. אז למי קראתם אחר? אנא קחו 5 דקות להפנים וגם אשמח שתעבירו לילדים שלכם...
Komentáře