אפרוח הקטן שלי, זהוב הפלומה וירוק העין, עולה לכיתה א'! אני ממלמלת את המשפט בליבי ואחר כך אומרת אותו בקול ועדיין קשה לי להאמין. רק אתמול, או יותר נכון לפני שבועיים, עדיין התנדנד על שתי רגליו בגן וליקט גרגירי חכמה ועשייה אצל הגננות והצוות. איך ילד גדל בשבועיים? מה נשתנה הבוקר הזה, הראשון לחודש ספטמבר, משאר הבקרים? כנראה שהכול ושום דבר גם יחד. יש לי ילד מיוחד, על הספקטרום האוטיסטי קוראים לזה ועוד כהנה וכהנה שמות' שמורכבים מאותיות לועזיות רבות. המהות של הלקות היא הקושי לתקשר עם הזולת ולהבין מצבים וניואנסים חברתיים והיא מלווה לעיתים בקשיים שפתיים ותחושתיים, קושי במעברים ושינויים ועוד. אביב לא יכול להסביר לי מה עובר עליו בימים הללו, הרצופים בשינויים כה משמעותיים. חשבתי שמעניין מה עובר לו בראש.. ניסיתי להתחבר.. הלוואי שהצלחתי. "שלום קוראים לי אביב. כששואלים אותי בן כמה אני, אני עונה "בן 5", אמא מתקנת אותי שאני כבר בן 6. אופס. לאחרונה, הייתי די מבולבל. הסבירו לי בגן, שאני עולה לכיתה א'. לא הבנתי. מה זה אומר עולה? יש שם מעלית? ואולי זה בפסגה של הר? ואולי צריך מטוס? מה זה כיתה? זה טוב? זה רע? זה נורא הפחיד אותי כל המילים האלו. לפחות אני יודע מה זה א' – זה האות שהשם שלי מתחיל בה. אולי בגלל זה אני נצמד לגיל 5, את זה אני מכיר וזה נשמע לי בטוח. אחרי כמה ימים, עשינו בגן קבוצת פרידה. הכנו את דמויות כל הילדים מפלסטלינה. המילה להיפרד קצת הלחיצה אותי, אבל הפלסטלינה הרגיעה. אני אוהב ליצור ולעבוד עם הידיים, זה גורם לי להתרכז ומאד מרגיע אותי. בקבוצת הכנה לכיתה א' ישבנו ליד שולחן, מילאנו דפי עבודה, גזרנו והדבקנו. אם זה מה שעושים בכיתה א', כנראה שיהיה לי כיף. אני הכי אוהב לשבת ליד שולחן ולעבוד לפי הוראות, והכי אני אוהב לקבל מדבקת "כל הכבוד". בקבוצה ראיתי, בפעם הראשונה, דבר כזה שקוראים לו מחברת. יש בה שורות, שבחלק מהן צריך לכתוב וחלק צריכות להישאר ריקות. זה קצת בלבל אותי ואז הכרתי עוד משהו חדש בשם מחק. הגננת גם עזרה לי, וסימנה נקודה ליד השורה בה כותבים ואז קצת נרגעתי, כי אני אוהב להיות מדויק ומאד מתרגש כשלא מצליח לי. אני גם יודע לכתוב את כל האותיות ואפילו כמה מילים. מילים, בעיני, הן סוג של תמונות שמצטלמות לי בראש ואותן אני זוכר. אני מאד אוהב לכתוב ושואל הרבה את אמא "איך כותבים..?" על כל מיני מילים שמעניינות אותי. בייחוד שמות של חיות. מעניין אם בכיתה א' הזו כותבים גם מספרים? אם כן. אני חושב שהיא ממש מתאימה לי העלייה הזו. אמא מסבירה לי, שאני הולך לכיתה א' בבית ספר, שבו יש הרבה כיתות גדולות, עם הרבה ילדים. אבל הכיתה שלי תהיה קטנה ויהיו איתי עוד שני חברים שלי מהגן, שאני אוהב ובמקום גננות יהיו לי מורות. אוף, כל כך הרבה דברים מוכרים אבל גם המון חדשים. אני כבר קצת מבולבל. בלילה שלפני היה קשה לי להירדם. הכנתי עם אמא את התיק. לא רציתי את התיק הגדול והחדש. העדפתי את התיק הקטן של בוב הבנאי מהגן, שלא יהיה לי כבד מידי בעלייה. בחרתי לעצמי את החולצה הירוקה בהירה, עם סמל בית הספר, שאני קורא לו בול (כי הוא דומה לבול של מכתב). אני הכי אוהב ירוק בהיר, כי זה הצבע של פיטר פן. ועדיין עם כל הדברים המרגיעים, התגלגלתי במיטה וצחקתי לעצמי, כי זה מה שאני עושה כשאני מתרגש. בסוף נרדמתי. בבוקר קמתי מוקדם, אולי מההתרגשות. אמא נתנה לי לשחק במחשב. אחר כך ניסיתי לאכול קורנפלקס ולא כל כך הצלחתי. אמא הראתה לי, שהיא שמה בתיק ארוחת בוקר ושתייה, אז חשבתי שאוכל אחר כך, כשאסיים לעלות. אמא לקחה אותי לבית הספר באוטו. נכנסנו דרך שער גדול עם איש ששומר. ליד השער היה שלט צבעוני. ניגשתי וקראתי:"שלום כיתה א'", אמרתי בקול, ואמא קרנה ונישקה אותי ואמרה שאני חכם. נכנסנו לבניין גדול ועלינו במדרגות. אז צדקתי! באמת עולים לכיתה א'! התחלתי להרגיש, שאני יודע על מה אני מדבר וכבר היה לי קצת יותר ביטחון. נכנסנו לכיתה. אמא ביקשה ממני למצוא את השולחן עם השם שלי. יש! אני אוהב אתגרים כאלה! כשמצאתי, מיד התיישבתי ולא רציתי לקום, כי היה לי נעים ובטוח, שיש פה מקום שהוא רק שלי, עם השם שלי. גם כשהמורה קראה למפגש בשולחן האליפטי, לא רציתי לבוא, כי שם לא היה כתוב השם שלי. רק לאחר שזרקו אלי את הכדור וקמתי להחזיר, הסכמתי להצטרף לכולם. אחר כך המורה הקריאה את סדר היום. אני אוהב סדר יום. ככה זה ברור מה עושים ואני לא מתבלבל. בסדר יום הזה היו הרבה תמונות של השולחן האליפטי. כנראה שאני אצטרך להתרגל לרעיון הזה.. המורות האלה, כנראה הן מכירות אותי, כי מייד הן נתנו לי דף, עם השם שלי מודפס בגדול וביקשו לקשט אותו. מייד נרתמתי למלאכה פתחתי את הקלמר החדש וצבעתי כל אות בצבע אחר וגם ציירתי חלזונות ירוקים בהירים. אחר כך עזרתי למורה לתלות את הדף מאחורי המקום שלי. עוד סימון לטריטוריה שלי לא יזיק! אחר כך יצאנו לחצר. היו שם מגלשות, נדנדות וארגז חול כמו בגן, רק שהכול היה יותר גדול. הייתה שם גם הפתעה – ברזייה של מים. החלטתי ללכת על שעור מדע ולבדוק מה קורה כששמים בתוכה גוש גדול של חול. טוב, אמא לא הייתה מרוצה, אבל אני נהניתי מאד. אני חושב שלמרות שצריך לעלות, אני די אוהב את הכיתה א' הזו. נראה לי שאני אחזור גם מחר".
Comentarios